הרב הקדוש ר’ יהודה צבי מראזלא בן ר’ משה מסאמבור

אלה תולדות

הרב הקדוש רבי יהודה צבי נולד לערך בשנת תק”נ לאביו הרה”ק רבי משה מסאמבור זי”ע בעל “תפלה למשה”, חתן דודו, אחי אביו, שר בית הזוהר הרה”ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי”ע. מקובל אלוקי מפורסם , גאון אדיר, רב רבנן, איש מופת אשר רבים הסתופפו בצלו כבר בצעירותו נערך ביותר על הכל, חרדו לקראתו גאוני וצדיקי דורו, ‫יחד עם המון עם שהתמוגגו מתפילתו, שהיתה לוהטת ונעימה כאחד, ושנים רבות לאחר פטירתו עוד היו רבים שהתגעגעו לזכר נעימות תפלתו והתלהבותו העצומה.

על כס הרבנות

רבינו כיהן כאב”ד ראזלא – ראזדול, ונודע כגאון ההוראה. בד בבד עם גאונותו זכה להיות נשמר מהשמים שלא תהיה תקלה על ידו בהלכה. היה זה בימי עלומיו, כאשר הובא לפניו שאלה על מחט שנמצא בתוך מעי הבהמה, ולאחר שהכשיר אותה ונמכר הבשר בערב שבת, התבונן בפסק ההלכה, וחששו גבר שלא הורה כדת, וביקש לחזור בו ולפרסם שטעה, אך לפני כן החליט שאין לעשות דבר זה מבלי שאלת דודו – חותנו הקדוש רבי צבי הירש, אלא שבבואו אליו, עמד כבר חותנו באמצע תפלת המנחה של ערב שבת שכידוע היה דרכו בקודש להאריך בתפלה זו כמה שעות ולכן נהג להתחיל להתפלל בעוד היום גדול והרה”ק מראזלא נותר אובד עצות. מובן מאליו שצערו היה ללא נשוא, כי לא יכול היה לעשות מעשה לפני ששאל את חותנו, אמנם מה גדלה שמחתו, כי מיד לאחר שחותנו סיים תפלת שמונה עשרה ופסע ג’ פסיעות לאחוריו, החזיר את פניו הקדושות אליו בפני שוחקות, ואמר לו: תנוח עליך דעתך , ואין לך ממה לחשוש, כי גם בשמים הורו כדבריך להכשיר את הבהמה. אם כי באותה עת נתקררה דעתו, בכל זאת לא נח ולא שקט ולבו נקפו מאד, שהרי תורה לא בשמים היא, אך סמך על הוראת חותנו הקדוש שהסכים עמו, תוך כדי גילוי רוח הקודש. בשבת בבוקר פתח הרה”ק מראזלא את החלון והביט החוצה, והנה רואות עיניו שתי נערות קטנות הולכות ומדברות ביניהם … ומה הופתע לשמוע את שיחתם , כשהאחת שחה לרעותה: לא יכולת למצוא את המחט, כי החבאתי אותה היטב… וכאשר בו נשאלה מחבירתה על המקום ‫החביאה את המחט היתה התשובה: במקום מסויים במעי הבהמה… מיד הבין שהכונה היא למחט שנשאל עליה כי נמצאה במעי , אחרי שחקר אותם התברר לו כי כך הוא האמת, ונתן שבח והודיה להשי”ת, על כך שפסק כהלכה, ולא יצאה תקלה מתחת ידו, ונתקיים בו: לא יאונה לצדיק כל און . מה מאוד היתה הוראתו בקדושה וטהרה, עד שאמר: כי קודם שנעשה בעל הוראה, חזר שבעים פעמי הלכות מליחה, ובשר וחלב, ותערובות. העיד על עצמו הרה”ק רבי יהודה צבי מראזלא זי”ע על חותנו ודודו הרה”ק רבינו צבי מזידיטשוב זי”ע, שאיפסוק אחד בכל התנ”ך שחותנו לא גילה ‫לו בו רזי דאורייתא.

עדותו של בעל הדברי חיים מצאנז

רבן של ישראל ה”דברי חיים” מצאנז זי”ע מחותנו )בנו הגה”ק בעל דברי יחזקאל זי”ע הי’ חתן רבינו( מפליג בשבח המחבר והספרים שחיבר, וכך כתב בהסכמתו על “דעת קדושים”, ‫מתוך התפעלות עצומה: “מה לכם הסכמתי, הלא גדלו וטוב חכמתו נודע למשגב, ומי אנכי להעיד על גודל יקר הערך, אשר כמעט לא זכיתי להבין דבריו הקדושים”. כי מי אשר חכמת ה’ בקרבו יבין כי רב מעשהו וכו’, אשר במרומים ידבר וכו’, וחביבים עלי דבריו, אשר המה נמשכים ממבועי מעייני החכמה והמדע, וכלתה נפשי בתשוקת אהבה לשמוע רזי חכמתו כי נעמו וכו’. בסגנון דומה מסכים הוא על “עמוד התורה” בהדגשה” שהוא דבר הפלא ופלא, ובו יראת השם ויחודי נפלאים אשרי הבא בסודו וכו’, כי באמת אור גדול אשר הצמיח ה’ לנו על ידו”. ‫

ספריו

מהענין לציין כי ספרו “עמוד התורה” כולל שבעי אופני של יחודי ב”שמע ישראל”. וראה זה פלא כי את האופן השבעי חיבר בהיותו שובת בצל קדוש ישראל מרוזין זי”ע, כאשר נסע להסתופף בצלו, וגופא דעובדא הכי הוה: ‫”בשעה שישב בשולחנו הטהור של הרה”ק מרוז’ין בסעודת ליל שבת, היה מוחו הקדוש עסוק ברזי דאורייתא, ‫ונתחדש לו אז באופן השבעי וכו’, רזין ‫דרזין פליאות חכמה שלא שמעת אוזן מעולם, ובעוד מחשבותיו הקדושות משוטטות בגבהי מרומים ברזי תורה, כיבדו הרה”ק לברך ברכת הזימון על הכוס, וכשגמר ברכת המזון אמר לו הרה”ק מריזין : הרב מראזלא, כבודו בירך היום ברכת המזון עם כוונות של קריאת שמע”. אותו צדיק הרגיש ברוח קדשו, מה שהרהר הרה”ק רבי יהודה צבי בברכת המזון בסוד כונות קריאת שמע, בייחודי העליונים המופלאים שנתחדשו לו אז. משמו הקדוש, טען פשוט על מה שצריכים לסתום העינים בפסוק ראשון דקריאת שמע ביד ימין. אשר מקור הדבר מגמרא ברכות )יג, ב(: ‘בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים ‘. וגירסת הרא”ש ‘ידיו על עיניו’ עיין שם . והוא על פי אמר )ע’ ירושלמי ברכות א, ד(:’עי רואה ולב חומד וכלי מעשה גומרים ‘. לכן בקריאת שמע כשמקבל עליו עול מלכות שמים מקבל על עצמו למסור הכל ליחוד ‫יתברך , ונוטל לכלי המעשה שהם הידים ‫ומחזיר על עיניו, ומקבל על עצמו בלי עשות עמה דבר אחר בלתי ליחודו יתברך , ודברי פי חכם חן , ושפתים ‫יושק. והובא בספרו הקדוש ‘עמוד התורה’ מאמר היחוד אופן סב. והארי אחר כך בסוד של דברים.

עדות הרה”ק משינאווא

סיפר הרה”ק בעל “דברי יחזקאל” משינאווא זי”ע כהאי לישנא: הייתי פ”א בפרשת שקלים אצל כ”ק מו”ח הקדוש מראזלא זי”ע ובשעה שהי’ קורא בתורה פרשת “כי תשא את ראש בני ישראל” ראיתי בחוש שהי’ מגביה ומנשא למדרגה עילאה את כל ישראל.

‫

‫סיפר ה”ר יוסף פריעד שהיה מתלמידיו של הגה”ק רבי מנחם א”ש שהיה בנו של הגה”ק מהר”ם אש בעמח”ס אמרי אש מגדולי תלמידי החת”ס. והגאון ר’ מנחם א”ש סיפר לו שפעם אחת איקלע הרה”ק מראזלא לבית הגאון מהר”ם אש, וערכו לכבודו סעודה גדולה, והביאו דגים ובשר ונתנו לפני לפני המהר”ם א”ש ולפני הרה”ק מראזלא ונתנו לפניהם מזלגות, ומהר”ם א”ש אכל במזלג כדרך בני ארץ הגר והרה”ק מראזלא אכל בידיו וחילק שיריים בידיו, ונענה הרה”ק מהר”ם אש ‫ושאל את הרה”ק מראזלא מאיזה טעם אינו אוכל במזלג? והשיבו הרה”ק מראזלא הלא ידים בראה השי”ת כצל דמות תבניתו, והוא קבע צורתה כמו שאחז”ל )ברכות י.( צר צורה בתו צורה.ובידי זאת נתתי צדקה, והנחתי תפילין בידי הימנית על ידי השמאלית, פתחתי את הגמרא ללמוד בה, ועשיתי בה מצוות רבות, ואף עתה קודם הסעודה נטלתי את ידי כתקנת חז”ל וברכתי על נטילת ידים , ואיך אניחה ואטול את המזלג אשר גויים יצרוה, ולא ברכו עליה מעולם זולת על טבילת כלי , ומיד השליך הגה”ק מהר”ם אש את המזלג מידיו. וכשהביאו לפניה קוגל והיה רותח מאד, ובכל זאת אכל המהר”ם אש בידיו עד שנכוו ידיו, ושוב לא אכל ‫במזלג לעולם .

פעם ישב לפני הרה”ק רבי הירש מזידיטשוב חתנו בן אחיו הרה”ק רבי ‫יהודה צבי מראזדלי והתאונן לפניו מאד ‫על ירידת הדורות שהולך ויורד, ובכה ‫ואמר: ולמי כבר יבוא המשיח?. והרכין ‫הרה”ק את ראשו, ואמר: וטפכם אשר אמרת לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו ‫היו טוב ורע המה יבואו שמה ולהם ‫אתננה )דברי א, לט(, דהיינו שלפני ביאת המשיח יהיה דור ירוד מאוד, שלא יהיה לה דעת לבחור בין טוב לרע ולא ‫ידעו לחלק ביניהם , “המה יבאו שמה ‫ולהם אתננה”, להם יבוא המשיח.

‫עת פטירתו

בשנה האחרונה לחייו, שנת תר”ח, בהיותו בן נ”ז שני בהושענא רבא, ‫שבועיים ‫לפני הסתלקותו, אחרי ‫ההושענות והתפלה, “סגר עצמו עם כותב ‫אחד, וסידר לפניו את צוואתו, וגילה לו ‫כי בקרוב אחר החג יסתלק לעולמו, והזהירו שלא יגלה זאת לשום אחד, ‫הכותב יצא מביתו ודמעתו על לחיו, בעיני אדומות מבכי, אבל לא גילה לשום אדם עד לאחר יציאת נשמתו הקדושה”. ביום א’ ז’ מרחשון תר”ח, מספר ‫רגעים לפני פטירתו אמר בקול רעש גדול את עשרת הדברות ופרשיות קריאת ‫שמע ברעש כזה אשר לא נשמע מימיו, ‫והיה נראה בחוש שמוסר נפשו להשם ‫בקדושה ובטהרה.

‫זוגתו הרבנית שהבינה כי קרבו רגעיו ‫האחרונים פרצה בבכי, אך רבינו ביקשה שלא תפריע לו, כי הוא עוסק כעת ביחודי שמסר האריז”ל לייחד בשעה זו, ‫ועלתה נשמתו הטהורה ביום ז’ מרחשון ‫שבו שאילת הגשמים בארץ ישראל, ויבכו ‫אותו רבבות מישראל.