ר’ בנימין זאב וואלף מזבאריז

בן מרן רבי יחיאל מיכל – המגיד מזלוטשוב

נפטר ג’ ניסן תרפ”ב

נפלאות הצדיקים

מסופר בשם כ”ק מרן אדמו”ר ה”אמרי חיים” מויז’ניץ זיע”א על‬ הרה”ק רבי מנחם מענדיל מלינסק זי”ע, שהיה נוסע אל רבו רבינו זיע”א. פעם לפני נסיעתו, ביקש ממנו בנו הרה”ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי”ע, שהיה עדיין ילד, שיצרף אותו אליו בנסיעתו. אך אביו לא נענה לבקשתו. כאשר הפציר הילד פעם ופעמיים, והאב סירב, שאל הילד: “למה, אבא, לא תרצה לקחתני‬ עימך?” השיב : “כי בראותך את הנהגתו של הרבי, לא תוכל‬ להתאפק ותצחק ממנו, והרבי יקפיד עליך”. הבטיח הרה”ק‬.‫ מראפשיץ שיתגבר על עצמו ויתאפק, ובלבד שיקח אותו עמו הסכים הרה”ק מלינסק, ונטל את ילדו אל הרה”ק מזבאריז. רבינו, נוהג היה בפשטות מופלגת, שבה הסתיר את שגב גדלותו כשערך את שולחנו בליל שב”ק, והחל לזמר “כל מקדש”, פתח ואמר: “כל”, והביט על המשמש. המשמש הנהן בראשו לאות הסכמה, ואז המשיך רבינו ואמר: “מקדש”. כששוב הנהן המשמש בראשו, המשיך ואמר את המלה הבאה, וכך את כל הזמר כשראה הילד הנהגה זו, לא יכל להתאפק, והחל לשחוק. נענה רבינו: “אז מען לאכט פון אונז, וועלן מיר נישט זאגן” [אם שוחקים מאיתנו, לא נאמר]. כששמע הרה”ק מלינסק את הדברים, נבהל עד מאוד, הוא ירא מהקפדת הצדיק, ובסיום ה”טיש” סטר על לחי בנו, באמרו: “מי יודע עד כמה תזיק לך ההקפדה!” הילד ניסה להרגיע את רוח אביו, ונענה: “טאטע, וועסט זעהן, מ’וועט נאך פארדינען, מ’וועט נאך ארויס גיין פון דא מיט רווח”  [אבא, עוד תיווכח, נצא מכאן עם רווח]. במוצש”ק, נכנס הרה”ק מלינסק אל הצדיק עם קוויטעל, יחד עם בנו, כשכולו ירא וחושש מהקפדת הצדיק. והנה פנה רבינו אל הילד, ואמר לו: “עלי לבקש את סליחתך”. שאל הרה”ק מראפשיץ: “לשם מה?” נענה רבינו: “שהרי בגיני נענשת ע”י אביך בסטירת-לחי. הנני רוצה שתסלח לי”. השיב הילד: “הנני מסכים לסלוח, אך בתנאי שהרבי יברכני”. פתח רבינו והאציל את ברכת קדשו. אך הרה”ק מראפשיץ לא הסתפק בכך, ואמר: “לא כך רציתי, אבקש שהרבי יניח את ידיו על ראשי, וכך יברכני”. אמר רבינו: “אין דרכי בכך, ועדיין לא בירכתי כך שום אדם”. השיב הילד: “אם כן, לא אסלח”… נענה רבינו לבקשת הילד, הניח את ידי קדשו על ראשו, ובירכו. כשיצאו מחדרו של הרבי, אמר הילד לאביו: “רואה אתה אבא, יצאנו מכאן עם רווח”…