כתובת בית העלמין ליזנסק

ואלה תולדות הרה”ק רבי אלימלך מליזענסק זי”ע בעל “נועם אלימלך“

נולד בשנת תע”ז לאביו הצדיק רבי אליעזר ליפא ז”ל ולאמו הצדיקת מרת מירל (עיין בס’ תורת הרבי ר’ זושא דף יב שהרה”ק הר”ר זושא העיד ששרתה שכינה במקום שאמרה אמו ברכות השחר) שזכתה לבנים צדיקים שהאירו פני תבל בשכר צניעות יתירה שהי’ בה, כי אביה הי’ לו בית מזיגה, והיא היתה עומדת שם כל היום לספק משקה להבאים לקנות, וכדי להרחיק את הערלים השיכורים מעמה, כסתה מקצת פני’ בצעיף, ודברה אליהם כמתנמנמת , ועוד פעולות שונות, וגילו לה מן השמים שבשכר זה תזכה למנורה של שבעה נרות, היינו שבעה צאצאים צדיקים.

יש עוד קבלה בין החסידים איך זכה לבנים הקדושים אלו, והיא, שדרכו של ר’ אליעזר ליפא הי’ שבכל פעם כשנסע על הדרך עם העגלה שלו אזי כל איש ואשה אשר פגש בדרך לקח אותו על העגלה שלו, פ”א כשדנו אותו בב”ד של מעלה, וגבר מדת גמילות חסדים שלו ודנוהו לכף זכות וגמרו את דינו לטוב, אבל הבעל דבר אמר כי הוא ינסהו על ככה, פ”א נסע על איזה יומא דשוקא בא הבע”ד לקראתו מלובש בבגדים קרועים ושקו אשר הי’ קשה מנשוא על כתפיו, ר’ אליעזר ליפא עצר את מרכבתו ליד הזקן וביקש ממנו לעלות על המרכבה, אולם העני סירב לעלות, ואמר לו כבר הלכתי כמה וכמה פרסאות ברגל, ולא אמרת לי מאומה, ועכשיו נזכרת, ר’ אליעזר ליפא ניסה להצטדק בפניו שלא ראה אותו אלא עכשיו, אבל עני עמד בדעתו ולא רצה לעלות בשום אופן, והוסיף ואמר הלא עד העיר הגדולה יש עוד כמה וכמה כפרים אשר הוא רוצה לעבור ברגל ולקבץ נדבות, ואם יסע עמו עד העיר הגדולה יפסיד הכסף, אמר לו ר’ אליעזר ליפא כי הוא ישלם לו זאת בכפלי כפליים רק כי יבא עמו על העגלה, אבל האורח מיאן גם בזה, ואחר רוב הפצרות שלא כדרך הטבע נענה להניח לכה”פ שקו אשר יבוא אח”כ לקחתם ממנו, וגם זה בשכר, כאשר בא ר’ אליעזר ליפא לעיר כבר מצא את העני שהמתין על חבילתו, אז גילה עצמו לפניו שהוא הבעל דבר וכי לנסותו הוא בא, ויען כי עמד בנסיון, זכה בדינו, והוסיפו לו עוד שנה מן השמים, ועתה יש לו שהות לשוב בתשובה שלימה, שעי”ז יוכל לנחול עוה”ב, חשב ר’ אליעזר ליפא א”כ איפה מה לו לנסוע על יומא דשוקא ילך וישוב אל ביתו, וכן עשה, ופנה מכל עסקיו, ופשפש שנה שלימה בתשובה ומעש”ט, בצאת השנה חזר הבעל דבר אליו ואמר לו כי עכשיו מבשר טוב הוא, כי יען חשבת דרכי לכן הוסיפו לך עוד כ’ שנים, ותוכל לבחור או עשירות או בנים טובים, ובחר בנביאים טובים, וכך זכה לבניו הקדושים אשר בזכותם אנו קיימים.

בקהל חסידים

לפי המסורת נתקרב רבי אלימלך אל דרך החסידות ע”י אחיו הרבי ר’ זושא זי”ע, והנה הסיפור שלפנינו: הרבי ר’ זושא בהיותו עני מרוד ונודד על פני הארץ, נזדמן אצל דודו , שהי’ משב”ק אצל המגיד הק’ ממעזריטש זי”ע, ושם התוודע אל המגיד הק’ שלימדו דרך בעבודת ה’, באחד הימים נזדמן הרבי ר’ זושא לשינאווא מקום מגורי אחיו הק’ הרר”א, ואחיו הרה”ק התבייש להכניסו לביתו בהיותו מלובש במלבושים קרועים ובלויים, וסידר לו אכסניא אצל האופה, אך האופה ובני ביתו לא יכלו לעבוד עבודתם ביום ולישון בלילה מחמת תפילותיו ולימודיו בקול רם ובהתלהבות בחצות הלילה ובמשך היום, ואז הכניסו הרר”א לביתו והחל מכבדו בראותו עבודתו וגודל קדושתו, וציוה לערוך סעודה לכבודו, אולם הרבי ר’ זושא אמר שאינו אוכל בסעודה עד שיבדוק סכינו של השוחט בטרם ישחוט העוף, הרה”ק ציוה שיביאו לפניו את השוחט והעמיד לפניו את הסכין, אך בעיני הרבי ר’ זושא לא הוטב הסכין, ניסה השוחט שוב ובכל זאת עדיין לא הוטב בעיניו, הביא השוחט סכינים אחרים אך כולם נפסלו בעיני הרבי ר’ זושא, השוחט בראותו זאת נשבר לבו בקרבו וניסה שוב להעמיד הסכין, והפעם הוטב בעיניו, תמה הרר”א מאוד על הדבר ושאל לו הרי הסכינים היו מקודם גם כן כמו עתה, ומדוע לא הוטבו בעיניך, הלא מכיר אני את השוחט דמתא כירא שמים מרבים, השיב לו אחיו הק’ ואמר עד עכשיו העמיד את הסכינים מתוך גאות ולכן לא הוטבו בעיני, והן עתה בפעם האחרונה העמידה בלב נשבר, ואז הוטב בעיני, ונתפעל הרר”א מאוד מעבודתו הנעלה של אחיו וביקשו ללמדו מדרכו המיוחדת בעבודת ה’, או אז קירבו הרבי ר’ זושא אל המגיד הק’ אשר הראה לו חיבה יתירה.

אמרות טהורות אודותיו

אמר הרה”צ ר’ נחום’טשע מראחמיסטריווקע זצ”ל, שהרר”א הי’ יכול להיות אצל הבעל שם טוב הק’ זי”ע, כי בעת ההסתלקות של הבעשטה”ק הי’ כבר הרר”א יותר מארבעים שנה, רק כידוע הי’ הבעשטה”ק תלמיד מהנביא אחיה השילוני, והרר”א הי’ לו ניצוץ מאחי’ השילוני, לא הי’ יכול להיות שהרב יסע לתלמיד.

לאחר הסתלקותו של המגיד זי”ע, הסכימו כל החברייא קדישא כאיש אחד בלב אחד לקבל עליהם לרב ולמורה את הרבי אלימלך, למלאות את מקומו של רבם הגדול, ואכן הר”א מילא את מקומו של מנהיג החסידות כרבם השלישי אחרי הבעשטה”ק זי”ע מייסד החסידות. וידוע מה שאמר הרבי ר’ זושא מאניפאלי זי”ע אחרי הסתלקותו של אחיו הרר”א, שיסוד החסידות היא על יסוד פסוק זה “ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי’ לארבעה ראשים”, פי’ “עדן” – זה הבעשטה”ק, שע”י נתגלה בעולם נועם ועדן הגנוז בחסידות, “ונהר” הוא הרבי בער המגיד ממעזריטש זי”ע, שדלה והשקה והפיץ תורת רבו הבעש”ט, “הגן” הוא הרבי ר’ אלימלך, ו”משם יפרד לארבעה ראשים” הם: החוזה מלובלין, המגיד מקאזניץ, והרבי ר’ מענדל’ע רימאנאווער, וה”אוהב ישראל” מאפטא, זי”ע, שעל ידם התפשטה אור זיו החסידות ברחבי פולין וגאליצי’.

וצדיקים השווהו ממש להבעש”ט זי”ע וז”ל הרה”ק בעל “מאור ושמש” (פ’ אמור): “והי’ העולם שמם עד שבאו שני המאורות הגדולים בעולם, הבעש”ט הקדוש ואדמו”ר הרב רבנו אלימלך נבג”מ, והם פתחו שער לד’ צדיקים יבואו בו”, עכ”ל. קבע מושבו בליזנעסק והמונים החלו נוהרים אליו ליהנות מזיוו ולשבוע מטיבו, ואז החל לגלות את כוחו הגדול, והתלקטו סביביו גדולי ומאורי החסידות, והי’ נקרא בפי כל צדיקי תבל “די רבי ר’ אלימלך” היינו “די רבי פון אלע רבי’ס”.

אשכבתי’ דרבי

סמוך ליום פטירתו אמר לתלמידו הרה”ק בעל מאור ושמש זי”ע “תכין עצמך וחזקת והיית לאיש”, באחד הלילות העיר אותו הרר”א וחזר והזהיר את תלמידו שיכין את עצמו בהכנה דרבה, באמצע הלילה אמר הרר”א לתלמידו שיבא עמו על הבית החיים, ושיקח עמו מקל, וכל מה שיראה יעשה בהמקל סימן על הארץ במקום ההוא, כשהגיע חצות הלילה נפתחה דלת בשמים כנגדם, ונתגלה עמודא דנהורא, ומסביב העמודא דנהורא ניתזו נתפזרו ניצוצות ואורות, הרה”ק בעל מאור ושמש לא הי’ יכול להסתכל באור הגדול, שהאיר מקצה העולם עד קצה העולם, ועשה סימנים על הארץ במקום ההוא במקל, לאחר שנסגרה ארובות השמים, אמר הרר”א לתלמידו: כעת אנו יודעים מה הוא הבעשטה”ק, והוסיף ואמר כי זה כבר שנים שהוא מבקש לראות את הבעשטה”ק בעולם הזה, ונדחה בקשתו, אולם הובטח לו שקודם פטירתו יראה, ועתה נתקיימה ההבטחה, האש הגדולה הוא נשמת הבעשטה”ק, ואילו ניצוצות האור התפשט בכל העולם מכח התורה והחסידות שהם יסודות התורה, ואח”כ אמר שבהמקום שנתגלה העמודא דנהורא יהי’ מקום הקבר שלו, ובהמקום שניתזו הניצוצות אש יהי’ האהל מסביב. ביום כ”א אדר שנת תקמ”ז עלה ונסתלק למרום, ונוהגים לעשות את היא”צ באדר ראשון ובאדר שני, מכיון שנסתלק בשנת תקמ”ז שהיתה שנת פשוטה, וכן נהוג אצל מי שנפ’ בשנה פשוטה לעשות היא”צ פעמיים.

אחר הסתלקותו העלה הרה”ק המגיד מקאזניץ זי”ע בת צחוק על שפתיו, וסיפר שבשעה שהופיע הרר”א לפני הבי”ד של מעלה ושאלו לו על מעשיו, התוודה ואמר: לא התפללתי ולא למדתי, אמרו הבית דין: אם כן ילך לגיהנום, אבל למעשה כמובן הוליכוהו לגן עדן, וכשהגיע לשם סיפק כף על כף ואמר: יש לנו בורא טוב כזה, אם הגיהנום טוב כל כך, כל שכן ועל אחת כמה וכמה מה מאד טוב ויפה הגן עדן, כי חשב שנמצא באמת בגיהנום. ומתאמרא בשם הרה”ק מרוזין זי”ע הסיפור הנ”ל בשינוי קצת, ששאלו את הרר”א בעולם עליון אם למד, וענה שלא למד כמו שצריך, אמרו לו שאם כן ילך לגיהנם, והוליכו אותו לגן עדן  ומרוב בושה עמד בהכנעת ראש, וסיים הרה”ק מרוזין זי”ע: דער גרויסער רבי ר’ אלימלך שטייט נאך ביז היינט מיטן אראפגבויגענעם קאפ פאר בושה.

יום ההילולא

פ”א ביום היארצייט של הרר”א, שאל הרה”ק מצאנז זי”ע להרה”צ רבי אלעזר מליזענסק זצ”ל (בן הרה”ק ר’ נפתלי בן הרה”ק רבי אלעזר בן הרבי אלימלך זי”ע) אם שתו יין שרף לתיקון, והשיב הן, שאל עוד האם איחלו שתהי’ להנשמה עליה, והשיב בשלילה, (כי חשבו שאין הרה”ק צריך לזה) צוה הרה”ק מצאנז זי”ע להביא עוד הפעם תיקון ולאחל שתהי’ להנשמה עלי’, (היינו שאפי’ לנשמה גדולה כמו הרר”א גם כן שייך עלייה, שההיכלות הם אין סוף). ציון המצויינת מקום קבורתו נתהווה לתל תלפיות, רבים פוקדים את ציונו הק’ בכל השנה ובפרט ביומא דהילולא קדישא באים אלפים מכל קצוי תבל להפקד בדבר ישועה ורחמים,

הרה”ק הרבי ר’ מענדלע מרימינוב זי”ע אמר כי סגולה להתעוררות התשובה להיות על ציון הרבי ר’ אלימלך זי”ע ביום היא”צ שלו,                                                          גם הרה”ק ר’ מאיר מפרמישלאן זי”ע אמר שסגולה ליראת שמים ליסע על ציון של הרר”א.                                                                                                               ועיין בעטרת צבי שכותב וז”ל: מקובל בידי תלמידי חכמים ויראי שמים שהרבי ר’ אלימלך זי”ע קודם פטירתו הבטיח, כי כל מי שיהיה על קברו יושיעו כמו בחיים חיותו, ולא ימות בלא תשובה, ובאמת אין ספורות למו, להעולם הנוסעים בכל שנה ושנה על קברו.

הרה”ק בעל תפארת שלמה זי”ע הי’ מרבה לנסוע לליזענסק, ומחמת שהי’ כהן לא הלך עד הציון אלא עד המקום הקרוב ביותר האפשרי, ובחודש אלול התעכב שם משך שבועות אחדים רצופים, גם השתדל בתיקון וחיזוק האוהל, פעם אחת בנסעו לליזענסק עבר דרך העיר קראקא, ואמר שהמתנגדים מעיר קראקא, בוודאי יתמהו למה אינו הולך על קברם של הצדיקים השוכנים בקראקא, אלא – אמר – שצדיק אחר הסתלקותו אין לו שייכות לעוה”ז, חוץ הרבי ר’ אלימלך שזיכך עצמו שגם אחר הסתלקותו יהי’ בתוכנו. גם הרה”ק מצעישנוב זי”ע אמר בסגנון זה, שאין מה לנסוע לקברי צדיקים, כי נשמת הצדיקים אינם יורדים לעלמא הדין במשך כל השנה חוץ ביומא דהילולא שלהם,מה שאין כן לציונם של הרר”א והגה”ק מצאנז זי”ע טוב לנסוע גם במשך השנה, כי פעלו שיהי’ להם שייכות עם עולם הזה בכל זמן ועידן.

אמו של הרה”ק ר’ מאיר יחיאל ממאגליניצא זי”ע, היתה נכדת הרר”א זי”ע, פ”א רצתה לנסוע לליזענסק על הציון של הרר”א ונסעה דרך עיר קראקא, ובקראקא התאכסנה בביתו של הרה”ק המאור ושמש זי”ע, כששמע המאור ושמש מטרת נסיעתה דיבר על לבה מה לאשה לנסוע על ציון, אח”כ בלילה נתגלה הרר”א להמאור ושמש, ושאל אותו למה דיבר על לבה שלא תסע על הציון, תאמר לה שתסע “און זאל פועלן אלעס גוטס”.

ספר הק’ נועם אלימלך

פעם אחת בל”ג בעומר כשישב מרן הגאון בעל “אבני נזר “ זי”ע בסעודה לכבוד הילולא דרשב”י, בעת שולחנו הטהור, אמר הגם שיש צדיקים שזכו להוביל גופם מכאן לארץ ישראל, אבל גופו הטהור של הרבי ר’ אלימלך עדיין הוא פה בחו”ל, ואמר עוד מי שיודע סוד שמחת הילולא דרשב”י יותר משאר תנאים, יודע גם הטעם, מדוע דוקא גופו של הרב אלימלך זי”ע נשאר בחו”ל. תורתו מגן לנו לא כתב בעצמו חידושי תורתו, אלא בנו הרה”ק ר’ אלעזר בנו הי’ כותב הדברי תורה שאמר במשך השב”ק, וביום ראשון הניח הכתבים של הד”ת על השלחן לפני אביו, כשראה את הכתבים שאל את בנו: לייזשע, מי אמר ד”ת אלו, אמר ר’ אלעזר הלא אתה אמרת הד”ת אתמול בשב”ק, אמר הר”א “איך האב געמיינט אז מלאכים ושרפים האבן דאס געזאגט“. הרה”ק ר’ אלעזר לא הי’ לו מעות להדפיס כל הספר נועם אלימלך, לכן הדפיס קודם הליקוטי שושנה עם אותיות דרבי עקיבא, ואמר ר’ אלעזר למה הדפיסם יחד עם האותיות דר”ע, כי אביו הרר”א הי’ לו מסירות נפש עבור השי”ת כמו התנא רבי עקיבא ע”ה, ואח”כ כשהי’ לו מעות הדפיס הספר נועם אלימלך. וכידוע כתב רבי אלעזר בראש הספר התנצלות בן המחבר, וכמה מדפיסים השמיטו מהספר נוע”א ההתנצלות הנ”ל, וחרה זאת מאד להרה”ק בעל “תפארת שלמה” זי”ע, ואמר התפ”ש שזה ההתנצלות חשוב אצלו כחצי ספר נועם אלימלך, כי כתוב שם שאביו הק’ הרר”א מסר נפשו על בני ישראל הקדושים לבטל מהם גזירות רעות בתפלתו הנאמנה במסירות נפשו. ידוע שדפוס הראשון (שנדפס בשנת תקמ”ח בלעמבערג ע”י בניו הק‘ רבי אלעזר ורבי אליעזר ליפא) של הספה”ק נועם אלימלך חשוב מאד, כי התעסקו בהדפסתו רק בני הרר”א ועוד יהודים צדיקים. הרה”ק ר’ נתן אחיו של הרר”א, לא נמנה בין החסידים, פ”א נפל על ערש דוי ל”ע וכמעט שהי’ כגוסס, ופתאום הוטב לו עד שנתרפא לגמרי, וסיפר שבבית דין של מעלה דנו אותו למיתה, ובא אחיו הר”ר זושא, והספר נועם אלימלך תחת זרועו, ורמז בידו להבי”ד של מעלה שיעזבוהו לנפשו (היינו בזכות שניהם, הוא ואחיו), וכן הוה שהוטב מצבו, ואז נסע לליזענסק, כי רצה להיקבר סמוך להר”א, ושם נפטר ומנוחתו כבוד באהל הר”א, באוהל החיצון.

סיפר הרה”ח ר’ דוד’ל ריישער ז”ל, שפ”א הי’ הרה”ח ר‘ הערש יעקב ריישער ז”ל בשינאווא, והרה”ק בעל הדברי יחזקאל זי”ע אמר אליו ר’ הערש יעקב הלא אתם יכולים לספר מעשה לאמיתו, מה זה שאומרים על הפירושים מהספר נועם אלימלך, אמר ר’ הערש יעקב, כי רבי יצחק אייזיק מקאלוב זי”ע רצה לעשות פירוש על ספר נועם אלימלך, כמו מסכת בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, ואמרו לו מן השמים כמספר המלאכים שנבראו מהתורה ומצוות על רבינו רבי אלימלך זי”ע כל כך פירושים יש על הספר נועם אלימלך (ובשיח זקנים ח”ב הוסיף שכבר הי‘ לו פירוש והודיעו לו מן השמים שאין רשאין לגלות כל כך, שרף את החיבור).

הרה”ק ר’ ישעי’ מפשעדבארז זי”ע אמר: שיכול לעשות על שורה אחד מספר נועם אלימלך פירוש מכמה דפים. פ”א בא אצל הרה”ק הר”ר מענדל’ע מרימאנוב זי”ע אדם גדול אחד, והרר”מ הושיבו על ידו, בין הדברים אמר הגדול להרר”מ שעושה פירוש על הספר נועם אלימלך, וכבר כתב על פרשת בראשית לבדו והפירוש גדול כל כך יותר מכל הספר נועם אלימלך, אמר לו הרר”מ האיך יכולים לעשות חיבורים על נועםאלימלך, “דער גרויסער רבי ר’ אלימלך, מלאכים ושרפים פלאגן זיך צו פארשטיין די כוונה פון אשטיקל נועם אלימלך, קאנט איר גיין מאכן א חיבור אויפן נועם אלימלך”, ולא הסכים להדפיסו –

החתם סופר זי”ע כשראה את הספר נועם אלימלך (ואז עדיין לא הי‘ מפורסם כ”כ), אמר: אקעגן אים זענען מיר האלץ האקערס. מקובל בין החסידים שסגולה לכל חולה שלא יהי’ ח”ו, לשים מראשותיו של החולה מלמעלה הספר הקדוש “נועם אלימלך”. גם מקובל הסגולה למקשה לילד שתוושע מהרה, להחזיק הספר “נועם אלימלך” דפוס ראשון, כמובא בספר דרך צדיקים שאשת הגאון בעל “שם שמואל” מסאכטשוב זי”ע היתה מקשה לילד, חמיה הגאון בעל “אבני נזר” מסאכטשוב זי”ע חיפש ספר “נועם אלימלך” שיהי’ מוכרך בעצמו בלי שום ספר אחר, עד שמצא לשאול את הספר מכורך בעצמו, כי הוא סגולה למהר לידתה, [הנראה מזה כי לאו דווקא דפוס ראשון הוא סגולה, כי בכלל הספה”ק נועם אלימלך” הוא סגולה, וכמובן שדפוס ראשון עאכו”כ].

*                    *                     *

עושה פלא

נעתיק כאן כמה סיפורים ועובדות מעיזוז נפלאות והנסים הנגלים אשר ראו אצל הרר”א אשר בקדושתו בירך את ישראל בכל מילי דמיטב.

הרה”ק ר’ שלמה לייב מלענטשנא זי”ע כשהי’ ילד נסע עם אמו להרר”א זי”ע ובעצמו ראה היאך שהרר”א תחב ידו לתוך התנור של אש ושרף את ידו, ואח”כ ראה האיך לאחר שקם בבוקר נעשה לו נס ונברא לו יד חדש, ובזה היד בירך את ישראל.

פע”א בהיות הרה”ק הרבי ר’ מענדל’ע מרימנוב זי”ע אצל עריכת שולחנו של הרר”א בש”ק, הי’ רבינו מערב את המרק עם הכף, ונשפך קצת מהמרק על השלחן, פרץ הרר”מ בצעקה: רבי, הלוא ישימו אותנו במאסר, הנוכחים שם תמהו על צעקתו ועל דבריו, אחרי כן סיפר להם הרר”א, שבעת ההוא נערך ונכתב אצל הקיסר של עסטרייך גזירה לא טובה על היהודים, ובשעה ששפך על שלחנו מעט מרק, פעל בזה ששם בבית המלכות נשפך דיו על הנייר ונמחקה הכתב ונתבטל הגזירה, והרר”מ ראה את כל זאת בעיני קדשו, והי’ נדמה לו שאמנם נמצאים בבית הקיסר ממש, ולפיכך צווח שיאסרו כדין מורדים במלכות. בשחר ימיו הי’ הרר”א מלמד בכפר אחד בביתו של איזה יהודי, והי’ שם מלמד אחר שלמד עם בניו של עשיר אחד, והוקיר מאד את הרר”א, יום אחד אמר לו הרר”א: הנה הבעל- הבית שלך יש לו בן, ולי יש בת תגיד נא לו שברצוני להשתדך עמו, ענה לו המלמד: והלא מע”כ הנו מלמד, ואיך יעלה על דעתו שעשיר כמוהו ישתדך עמכם, השיב לו רבינו: מה איכפת לך, עשה נא בקשתי, הבטיח לו המלמד לעשות כן, וחיכה על שעת הכושר להציע הדבר לפני בעליו, יום אחד ישב העשיר עם בני ביתו ושוחחו מעשיות ומילי דבדיחותא, ניצל המלמד את ההזדמנות, ואמר להם שגם לו יש איזה דבר לספר, והוא שהמלמד ר’ אלימלך רוצה להשתדך עמהם, ויהי כצחוק בעיניהם, כעבור כמה ימים שאל הרר”א את המלמד: מה נשמע אודות בקשתי, והשיב המלמד שכבר הציע להם את הדבר ואינם מסכימים. זמן מה אחרי כן בא סוחר מעיר רחוקה לעשות עסקים עם העשיר הנ”ל, ובתוך הדברים אמר לו הסוחר שרוצה להשתדך עמו, העשיר הסכים ונגמר ביניהם לבוא בקשרי שידוכין, וקבעו זמן לערוך משתה לכתיבת התנאים, לזמן הקבוע הגיעו לשם הרבה מחותנים, וביקש הרר”א מהמלמד שהי’ מן המוזמנים, שבעת מסיבת התנאים ילחש באוזן הסוחר המחותן בזה”ל: אלימלך קאלטאן נמצא פה” (הרר”א לא נגע בהזקן שלו, ועל ידי זה נדבקו ונסתבכו שערות זקנו יחדיו כחתיכה אחת, וזה נקרא קאלטאן), ויעש כן המלמד, ולשמע דבריו התחילו המחותנים לצאת משם אחד אחד, עד שכולם נעלמו משם, כמובן הי’ הדבר לפלא גדול בעיני העשיר, והיות שהבחין איך שהמלמד לחש איזה דבר באוזני המחותן, שאל לו מה אמר לו, השיב לו המלמד שכך וכך צוה המלמד ר‘ אלימלך לומר, וילך העשיר עם בני ביתו להרר”א לדרוש פשר הדבר, הגיד להם הרר”א שהללו היו שדים ורוחות שרצו לתפוס בנם ברשתם (כי הי’ לו נשמה גבוה), ועל כן הציעו לו שרוצים להשתדך עמו, וכדי להציל אותו מידם, שלח אליהם את המלמד להציע להם שמוכן להשתדך עמהם, אבל כשסירבו וכבר עשו תנאים, הוזקק לעשות פעולה אחרת לבלתי ישלטו עליו, ולזאת צוה להמלמד שיזכיר את שמו באזניהם, ואז נפל עליהם אימה ופחד והלכו להם, מיד הסכים העשיר לבוא בקשרי שידוכים עם בתו של הרר”א, וכפי הנראה הי’ חתנו זה רבי שמואל צורף זצ”ל שנטמן בחדר הסמוך לאוהל הרר”א.

פ”א חזר הרר”א מבית המדרש לביתו בשביעי של פסח (או בשבת שירה) ושאל לאנשי ביתו, האם אתם רוצים לראות כיצד בקע משה רבינו את הים, וצוה שיביאו לו ספל מלא מים, ויט ידו הקדושה למעלה מן המים, ויבקעו המים, ואמר הרר”א כה בקע משה רבינו את הים. שתי נשים הזכירו את עצמן בצוותא חדא לפני הרר”א, האחת אמרה ששכר בעלה בית מלון מהפריץ ואין להם מעות לשלם דמי השכירות ועלול הפריץ להושיבם בבית הכלא, והשני‘ הזכירה שבעלה איננו בקו הבריאות, יעץ הרר”א להאשה השני‘, להעמיד עלוקות (באנקעס) להקיז דם, האשה הראשונה שהזכירה אודות הצרות שיש לה מהפריץ טעתה וחשבה שהרר”א מדבר אליה, ונסעה לביתה והגידה לבעלה שהרבי צוה להעמיד עלוקות, ויעש כן בגודל תמימותו ואמונתו הפשוטה, ועל ידי זה נטף דמו החוצה, ונפל למשכב, ביני לביני שלח הפריץ להיהודי שישלם את המעות, ואמרו לו שהוא חלוש ושוכב במטה, הפריץ חשב שעושה עצמו כחול, וקצף וצוה שיובילוהו אליו במטתו, זמן קצר לפני כן נשא הפריץ אשה, אמרה לו שהיא עוזבת אותו בגלל רשעותו, וכדי לפייס את אשתו ולמענה שתעזבנו, מחל הפריץ להיהודי את כל החוב, ולא עוד אלא שהרשה לו להמשיך לשבת בהמלון חנם אין כסף.

ברוסלאנד הי’ גר איזה רב גאון וצדיק בשם רבי שמואל זצ”ל, והרב הי’ לו בת שהיתה כבר בת שמונה עשרה שנה, אך הנערה היתה עדיין כילדה קטנה ולא היתה ביכולת לעמוד על רגליה רח”ל, ועשו לה סגולות ורפואות ולא עזר כלום, וכשיצא שמעו הטוב ומופתים הנוראים של הרר”א, אמר לו אשתו הרבנית שיש צדיק פועל ישועות בליזענסק ויהי’ לנו בעזהשי”ת ישועה על ידו, הגם שהרב לא הי’ שייך להחסידים, עכ”ז שמע לקול אשתו ונסע עם בתו לליזענסק, אך בדרך פגש הרב לאחד מידידיו שגם הוא לא הי’ שייך לחסידים, ואמר לר”ש למה מבטל עצמו מלימוד התורה, וכי אתם ג”כ מאמינים באדמורי”ם, השי”ת יכול לעזור לכם גם בבית, ונתפתה ר”ש מידידו וחזר עם בתו לביתו, וכשעבר עוד כמה שבועות שוב הפצירה לו אשתו שיסע עוה”פ לליזענסק, והתיישב ולקח את בתו ונסע לגאליציא, ועבר דרך עיר קראקא והתאכסן עם בתו אצל ה”מאור ושמש” זי”ע, וסיפר הרב להמאור ושמש מטרת נסיעתו לליזענסק, ואמר לו המאור ושמש בוודאי תסע ובטח יהי’ לך ישועה בעזהשי”ת ולאחר שתחזור מליזענסק תספר לי האיך עבר עליך בליזענסק,והגיע ר”ש לליזענסק עם בתו על ידיו, וכשנכנס הרב לחדר הרר”א צוה הרר”א שישים את בתו על מטתו, והרר”א התחיל לדבר עם הרב דברים אחרים, ובאמצע השיחה התחיל הרר”א לצעוק על הילדה “א חוצפה צו ליגן אויף מיין בעט שוין גיי אראפ” ור”ש הסתכל על הרר”א וחשב הלא הילדה אינה יכולה אפי’ לזוז עצמה האיך יכולה לרדת מהמטה, וכשאך גמר הרר”א את דבריו התחילה הילדה לרדת מהמטה, והרר”א אמר להילדה שתיגש להשלחן והילדה נגשה לשלחנו של הרר”א, ואמר הרר”א עכשיו אברך אותה והחזיק הרר”א ידיו הק’ למעלה מראשה של הילדה, והילדה התחילה להתגדל מתחת ידיו הק’ של הרר”א מעלה מעלה עד שאמר ר”ש רבי כבר נתגדלה די מספיק, וראה ר”ש כי נוושע כבר בישועה, אז אמר לו הרר”א הנה עכשיו כבר הגיע הילדה לפרקה וצריכים לעשות עמה שידוך לכן כשתסע חזרה לביתך תדבר עבורה שידוך הכי הגון, ואלימלך יתן לך פתקא ותתן הפתקא לאיזה יהודי בעיר פלוני וזה האיש ישלם לך כל הוצאות החתונה והנדן. והרב נסע חזרה לביתו בשמחה, ומאז כבר הי’ לו אמונת צדיקים שראה איך נוושע, וכשהגיע לביתו קיים תיכף דברי הרר”א, ודיבר עבור בתו שידוך הגון, והבטיח נדן עם קעסט, ולאחר שגמר השידוך בשטומ”צ נסע להמקום שצוה לו הרר”א ליתן הפתקא, ובעיר ההוא הי’ איזה אכסני’ והלך הרב לאכסני‘ של העיר ושאל אם נמצאים כאן אורחים יהודים מעיר אחרת ואם נמצא כאן איש פלוני והבע”ב אמר לו שנמצא רק הלך כעת ואח”כ כשהגיעו האורחים הגיע גם האיש שבעבורו כתב הרר”א הפתקא, והבע”ב אמר להאיש הרב חיפש אותו, אז הלך האיש להרב, והרב אמר לו שיש לו פתקא מהרר”א עבורו שישלם לו הוצאות החתונה והנדן, האיש לא חשב הרבה וסילק להרב כל ההוצאות, וסיפר להרב שי’ לו בשכירות איזה קרעטשמע מפריץ ולא הי’ לו לשלם השכירות להפריץ, וכנהוג הי’ אצל הפריצים אם לא שלמו השכירות הי’ אוסרים כל המשפחה בתפיסה, וגם אותי ואשתי ובניי אסר הפריץ בתפיסה בבור, וכל יום השליכו עבורם לתוך הבור ככר לחם רק כדי לחיות, פעם כשהשליך שליח הפריץ הככר לחם צעקתי מהבור להשליח שיאמר להפריץ מה ירויח אם אשב כאן בהבור, אנא יוציאנו מהבור ואלך לקבץ המעות לשלם, ואשתי ובניי יישארו משכון כאן, והפריץ הסכים לזה והוציאנו מהבור, ואספתי בהמדינה כל המעות ב”ה, ועכשיו שכבר הי’ בידי כל המעות, הראת לי הפתקא של הרר”א חשבתי אני יתן לך כל המעות שלי והרר”א כבר יסדר עצמו עם הפריץ, והאיש נסע עם הפתקא להרר”א והרר”א בירך אותו שיהי’ לפריץ מיתה משונה, וכך הוה שהפריץ הי’ לו מיתה משונה, ואשתו ובניו יצאו מהתפיסה וכלם נוושעו. זכותו הגדול יגן עלינו ועל כל ישראל אמן

מנוחתו טמון בליזנסק

מונחי חיפוש נכנסים:

• https://www zadikim net/?p=1179