תולדות הרה”ק ר’ מרדכי מלעכאוויטש

הגה”ק ר’ מרדכי מלעכאוויטש זי”ע נולד בשנת תק”ב לאביו הגה”ק ר’ נח זי”ע, ונקרא שמו בישראל על שם זקינו

הרה”ק ר’ מרדכי יפה בעל הלבושים זי”ע והוא גם חתם עצמו שמו מרדכי יפה.

בעת שהי’ ילד קטן עבר פ”א דרך עירם הגה”ק ר’ אהרן הגדול מקארלין זי”ע, ואביו הלך להקביל פניו ביחד עם בנו, והתאונן לפניו על בנו שאין לו התמדה בתורה, וביקשו שיברכהו בהתמדת התורה, אמר הגה”ק מקארלי לאביו שיניח את בנו אצלו לכמה רגעים, ואח”כ ילך לביתו, והרה”ק שכב על מטתו, ולקח את הילד וקירב אותו אל לבו במשך זמן מועט, לאחר מכן אמר לאביו, הוכחתי את בנך מעתה ילמוד בהתמדה, לימים כאשר סיפר הרה”ק מלעכאוויטש עובדא זו אמר שלימד אותו באותה שעה כיצד לעשות בעלי תשובות.

עוד בימי נערותו נתייתם מאביו, ויחמלו עליו בני העיר, ושכרו לו מלמד שילמוד עמו, אבל הוא מיאן ללמוד, ויצא אל היער אשר הי’ סמוך לעיר, ושהה שם שעות ארוכות בהתבודדות בינו ובין קונו, אבל נפלאות יסופר שבהיותו בן י”ב שנה דרש בבית הכנסת הגדול שבווילנא פלפול נפלא שהפליא את כל שומעיו.

מתחלה נסע להרה”ק מבארדיטשוב זי”ע, והרה”ק מבארדיטשוב זי”ע חיבבו מאד, ואמר “על ר’ מרדכי’לע שלי עומד שליש עולם”, והוא לא הי’ יכול לסבול את זה, ובא אל הרה”ק ר’ שלמה מקארלין זי”ע, כשדרך על מפתן ביתו של הרה”ק ר”ש מקארלין אמר לו אברך שהרה”ק מבארדיטשוב אמר ששליש עולם עומד עליו אל ידרוך על מפתן ביתי, אמר א”כ כאן המקום שלי, ונתדבק מאד אליו, ועיקר מדרגותיו במעלות העבודה והיראה קיבל מרבו מובהק זו, לאחר פטירת רבו התיישב בליטא בעיר לעכאוויטש והתחיל לנהוג עדת ישראל, והעמיד תלמידים רבים שנודעו ביראתם ובצדקתם הגדולה, והוא אשר הפיץ ופירסם את תורת החסידות בליטא, כאשר גילה תלמידו הגדול הרה”ק ר’ משה מקאברין זי”ע, כי הרבה נשמות גבוהות ירדו למדינות ליטא, ולא הצליחו לפעול מאומה, עד שבא הרה”ק מלעכאוויטש ובכח קדושתו הגדולה הפיח רוח חיים בעצמות היבשות.

איזהו עבודה שבלב זו תפילה

עבודתו שבלב זו תפילה הי’ בכח רב ובקול חוצב להבות במסי”נ ממש, וכל מי שהי’ שומע תפלתו הי’ נמס לבו כמים ומתעורר לתשובה שלימה, קולו הי’ צרוד כל היום כי ניחר גרונו בעת התפלה, ובעת התפילה הי’ ניתז על הקיר שממולו טיפות דם מגרונו שהתאמץ לצעוק.

פ”א נועדו יחדיו הרה”ק ר’ נתן משידלאווצע עם הרה”ק ר’ אברהם מסלאנים זי”ע, ושאל מוהרנ”ד את ר”א מה הוא הדרך של לעכאוויטש השיב לו כשאומר דבור יוצא מתחת עקביים עד כל עצמותי תאמרנה, וסיפר הוא בעצמו שבצעירתו התייגע מאד בברכות השחר, במלים וכוף את יצרנו להשתעבד לך, והי’ מאריך בזה כמה שעות, וסיים ועכשיו אני עושה את כל זה בכהרף עין.

פ”א הי’ בעיר לעמבערג, אמר, נודע לי שיש ציפור המזמרת ומשוררת להשי”ת בהתלהבות כה רבה עד שגופה מתפקע ומתה, אני מתפלל להקב”ה ונשאר בריא ושלם, אם כן מה ערך יש לתפילה שכזו, למחרת קידש וטיהר את עצמו, וערך את תפלתו בכוחות על אנושים עד שמרוב התלהבות נסדקה הראי’ שלו, והי’ בסכנה גדולה, והרופאים ייאשו אותו, טען לפני השי”ת וכי רצוני הי’ שאתפלל רק תפלה אחת כזו, אני רוצה להתפלל עוד, ועזרו השי”ת וחזר לאיתנו, לימים נזדמן עוד פעם ללעמבערג, והיו אצלו המון רב חסידים, ועבר הדאקטער שייאשו אז, וראה שם אנשים רצים, שאל אותם לאן הם רצים, אמרו לו כי הצדיק מלעכאוויטש הוא פה, תמה הדאקטער ואמר העוד הוא חי, נשבע אני שהוא חי בלי ראי.

נפטר ביום